עמוד הבית / פני ההתיישבות / אנשי הכפר / הם לא יעברו, No Pasaram

הם לא יעברו, No Pasaram

סיפורו של פסל המגנים בנגבה, יצירתו של נתן רפופורט

מאיר מינדל

רפופורט

הבריגדה הבינלאומית נלחמה כנגד הפשיסטים הספרדים, חייליו של פרנקו, במלחמת אזרחים בספרד, 1936. בקרבות העקובים מדם נהרגו מאות מחבריה, ולבה שתת דם ודמעות. שירה – שנולד כאילו מעצמו, לא מש משפתי הלוחמים, שידעו כי נחישותם עשויה להכריע את הקרב נגד הפרנקיסטים.
האם, כאשר המשוררת הספרדייה דולורוס איברורי (Dolores Ibarruri) כתבה ב- 1936 את שירה "הם לא יעברו", היא ידעה כי מילותיה יהיו לסלוגן נצחי, שיתאים לכל עמידת גבורה בכל מלחמה? אין לדעת. שוב ושוב נקרא השיר בהלוויות של לוחמי הבריגדה.
המשוררת גם לא יכלה לדעת, שהמילים שלה ישמשו את הפסל נתן רפופורט בבואו ליצור את הפסל בנגבה, פסל המגנים.
שלוש דמויות עומדות במזרח בית הקברות הצבאי: החובשת עם תיק עזרה ראשונה, מהצד השני- חייל גלוי ראש עם נשקו, ומרכז עומד קיבוצניק בכובע טמבל. שלוש הדמויות נוצרו והולחמו ע"י הפסל בהגיען מנמל רוטרדם. הפסל המונומנטלי יוצר כעין חומה בכך ששלוש הדמויות נותנות ידיים, משלבות אצבעות ולא נותנות לעבור לפולש כלשהו. העמידה האיתנה נבחרה ע"י חברי נגבה בצורה דמוקרטית, בהצבעה.
רפופורט, בבואו ליצור פסל למגני נגבה, אמר לכל חברי הקיבוץ, "אני לא אהיה הדספוט, שאחליט עבורכם איזה פסל ינציח את נופליכם. אני יוצר שתי סקיצות מגבס, ואתם תחליטו בצורה דמוקרטית (כמו כל דבר שאתם מחליטים), איזה פסל מתאים להיות אצלכם בבית הקברות". הקביעה של רפופורט לוותה בסדרת הרצאות, שעסקו באסתטיקה של הפיסול.
נדמיין לנו את חברי נגבה העובדים בשיקום של הנקודה בתום המלחמה. יום העבודה מתחיל כבר בארבע בבוקר, והבנייה בעיצומה. מגיע הערב, ובערב ובלילה, במקום ללכת לנוח ולאגור כוח להמשך מלאכת השיקום, כל הקיבוץ מתכנס על הדשא המרכזי. עומד הפסל רפופורט, ובהתלהבות רבה מרצה על האסתטיקה, על הזיכרון, ההנצחה, השכול.
בסופו של דבר התקיימה הצבעה, והקיבוץ החליט, שלא שבע הדמויות, כפי שנפסלו בסקיצה הנמצאת היום במרכז ברזילי בנגבה, כי אם שלוש דמויות בלבד יהיו בפסל . מאחר שבישראל לא היה בנמצא כבשן, שבו ניתן היה לצקת את הפסלים מברונזה, רפופורט חוזר לצרפת, אל הסטודיו שלו. שלוש הדמויות נוצקו, כשהכוונה שהם יגיעו דרך הים אל התל המלאכותי, שנבנה במיוחד עבור האנדרטה מזרחית לבית הקברות.
דא עקא, סוורי צרפת החליטו בדיוק באותה עת על שביתה, ואין יוצא ואין בא מן הנמלים של צרפת. הלחץ של הפסל ושל מארגני העצרת החגיגית (1953) היה כבד: צמרת מפ"ם פנתה את צמרת מפלגת הפועלים הצרפתית, וביקשה בכל לשון של בקשה לאפשר את העברת הפסל לישראל. התשובה של מפלגת האחות מצרפת הייתה שלילית – לא שוברים שביתה. הפסל לא יוכל לצאת מנמל צרפתי. אך בדיונים חוזרים ונשנים נמצא פתרון – שיט בנהרות צרפת.
שלוש הדמויות שנוצקו בסטודיו של רפופורט בפריז, הועמסו על שלוש אסדות, ובשיירת אסדות בשיט-נהרות, הפסלים עברו את הגבול לבלגיה והגיעו לרוטרדם. ("צים" התנדבה לתרום את ההשטה של הדמויות).
ברוטרדם העמיסו עובדי נמל את שלוש הדמויות על אנייה ששטה לישראל. בבואן לנמל חיפה, הסוורים, אנשי סלוניקי, פרקו אותן והעלו אותן על משאיות. שלוש הדמויות בנפרד הגיעו אל התל המלאכותי בנגבה , והפסל הלחים דמות אל דמות. בסופו של דבר הערב הגדול הגיע, האנדרטה הוארה בפרוז'קטורים. המון רב הגיע אל נגבה ב-10 בדצמבר שנת 1953, והכל נפעמים מן הגודל ומן העוצמה של שלוש הדמויות- (הגובה ארבעה מטרים). רפופורט שוב ושוב בדק את הלוט, האם יוסר כראוי, ואכן בלילה החגיגי, שמעון אבידן המח"ט משך בחבל והלוט מעל הדמויות מוסר.
נתן רפופורט לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הטקס כלל דברי ברכה של נציגי התנועה, צה"ל, הממשלה והקיבוץ, והסתיים בשירת "התקווה". למחרת, גשם סוחף צירף את דמעותיו לטכס הדמעות לחללי נגבה. המטר ירד על הפסל, על נגבה ועל בית הקברות, שזכה בפסל משלו.

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

2משה_ינאי

מפקד ארצי בחקלאות

The Perfect Gifts,Small Gift Earrings ,Bracelet,Necklaces ,Charms, RiNG "; The Perfect Gifts ,fashion and popular,Women's …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>