עמוד הבית / חדשנות / תפוח על האפס

תפוח על האפס

פרופ' רות בן אריה, לשעבר מנהלת המעבדה לאחסון פרי בקריית שמונה, שיישמה שיטה לשמירת תפוחים בקירור. היכן היא היום?

שמעון וילנאי

שמה של פרופסור רות בן אריה נקשר מאז ומתמיד עם המעבדה לאחסון פרי בקריית שמונה. אף שהמעבדה הוקמה בסוף שנות ה-50' של המאה ה-20, ורות נכנסה בשעריה רק בשנת 1998, כשאתה מזכיר את פעילות המעבדה ואת המחקרים שבוצעו בה לאורך שנים, מיד צץ ועולה שמה של הפרופסור חדורת המרץ והיצירתיות, שמאפיינים אותה לאורך כל הדרך.
בשנת 2013, אחרי 15 שנים של עבודה מקצוענית בקריית שמונה שבה רות אל ביתה במושב כפר ביל"ו ליד רחובות. היא למעשה נאלצה לעצור את הפעילות בנסיבות קשות מאוד. בעלה צביקה בן אריה, שהיה שנים רבות מדריך ארצי להגנת הצומח במטעים, חלה במחלה קשה ונזקק לטיפול רפואי מתקדם.
בחודש אוקטובר של אותה שנה נטשו בני הזוג את ביתם במטולה ושבו למרכז הארץ. הטיפולים הרפואיים בצפון הארץ לא היו יעילים דיים ולא הועילו לו, הוא הלך ודעך ולא נותרה ברירה, אלא להגיע למרכזים רפואיים מתקדמים יותר בניסיון להגיש לו טיפול רפואי מתאים. אולם המחלה הייתה קשה מנשוא. רות המשיכה בעבודה עד 31 בדצמבר 2013 ואז פרשה סופית. צבי בן אריה נפטר שבוע ימים אחר כך, בינואר 2014, בן 82. רות בן אריה החליטה שלא תשוב עוד לקריית שמונה, למעבדה, לעבודת היצירה. היא מתגוררת במושב, מטפחת את הגינה ובעיקר נהנית מ-14 הנכדים שבהם התברכה, ילדיהם של ארבעת ילדיה.

סבתא
פרופ' בן אריה בעלת תואר דוקטור בפיזיולוגיה של פירות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. המעבדה שכה נקשרה בשמה הוקמה ע"י ארגון מגדלי הפירות במטרה לפתח וליישם אחסון תפוחים באוויר מבוקר. אריה זיו הקים את המעבדה בשנת 1959 ובתחילת הדרך הייתה זו מעבדה לקירור פירות. לאחר שנים רבות החליף את זיו בתפקידו עמוס לוין וכשזה עבר, בתחילת 1998, לתפקיד ניהולי במכללה האקדמית תל-חי, הגיעו רות ובעלה לאחר מכן לקריית שמונה. "זו הייתה שנת שבתון מעבודתי בוולקני. חשבתי לבוא לשנה ונשארתי 15 שנה".
"בשנות ה-50' של המאה הקודמת מעבדה שכזאת הייתה בבחינת פריצת דרך של הטכנולוגיה אחרי קטיף בארץ", מדגישה בן אריה. "הביאו לארץ חוקר אמריקני, בוב סמוק, שלימד את אריה זיו מהי טכנולוגיה באוויר מבוקר. המעבדה הלכה והתפתחה ובחנה לא רק תפוחים באוויר מבוקר. שנים רבות הייתה חפיפה בין המעבדה הזאת ובין מרכז וולקני ובעיקר תחרות על תקציבי מחקר.
"כשהגעתי לראשונה לקריית שמונה הגדרתי את המקום של המעבדה כחוליה מקשרת בין מחקר תשתיתי ובין התעשייה של היישום – מעבדה שעוסקת במחקר יישומי, לא ברת תחרות לוולקני. המעבדה עזרה טכנולוגית בשיפור איכות הפרי שיוצא מקירור. הוזלה בהוצאות, הארכת משך האחסון. לא הבנת תהליכים, אלא יישום הטכנולוגיות שפותחו בוולקני או בעולם.
"בעיקרון, הגענו לחיסכון בעלויות בתחום היישום. איכות פרי טובה יותר ומשך אחסון ארוך יותר. פחות 'בררה'. פעילות המעבדה סייעה לשיפור איכות הפרי לייצוא. בתקופת חברת 'אגרקסקו' הייתה לפעילות המעבדה מה לומר ולהתבטא בייצוא הישראלי של פירות. קריסת החברה גרמה לירידה בייצוא פירות. המעבדה פנתה יותר לכיוון אחסון פרי לשיווק מקומי.
"לפני שהוקמה המעבדה לא היה בארץ אחסון בקירור באוויר מבוקר .כשהקימו את המעבדה היה צורך ליישם טכנולוגיה זו בנוסף לקירור עבור פירות שונים. תפוח מאוחסן ב-0 מעלות, אגס במינוס מעלה אחת, אפרסמונים גם כן במינוס מעלה אחת לתקופות של שלושה-ארבעה חודשים. בעזרת האוויר המבוקר ניתן כמעט להכפיל זאת מבלי שאיכות הפרי נפגעת כהוא זה. רימונים מאחסנים ב-7 מעלות פלוס באוויר מבוקר קרוב לחמישה חודשים. כך יש למדינת ישראל פירות לאורך כל ימי השנה. הקירור שומר על איכות הפרי, אינו משפר את הפרי".
כשפרופ' בן אריה עברה צפונה הייתה פריצת דרך באחסון תוצרת קטופה. "חוקר אמריקני בשם סיסלר המציא מולקולה שמעכבת את פעולת הורמון ההבשלה – האתילן – ובאמצעות המולקולה הזאת אפשר היה להאריך את משך האחסון חודשיים יותר ממה שהיה קודם לכן. צריך היה פשוט ללמוד איך ליישם את זה. צריך היה לשנות הרבה מאד מדדים וזה אחד הדברים שעשינו במעבדה בשנים האחרונות. טכנולוגיה מאוד יעילה ולא יקרה".

שר החקלאות לשעבר חיים אורון (ג'ומס) מבקר במעבדה בשנת 2000
שר החקלאות לשעבר חיים אורון (ג'ומס) מבקר במעבדה בשנת 2000

ארגון מגדלי פירות והתאחדות האיכרים השקיעו בשנת 99' בבניית מעבדה חדשה מצוידת היטב ועם תשתית טובה. בן אריה קובעת שזו הייתה "המילה האחרונה" בחדרי אחסון לניסויים. "חיפשתי כסף לתחזוקה. המעבדה הייתה למעשה חברת מניות: 74% של ארגון מגדלי פירות, 25% התאחדות האיכרים, 1% מועצת הפירות שעם פירוקה עבר למועצת הצמחים. בשנים 2003-2012 היה דילול מניות. המעבדה קיבלה 300 אלף שקלים לכל שנה. הכספים הגיעו מבתי אריזה של חברת 'בראשית', החברה לפיתוח הגליל והתאחדות האיכרים, ובסיוע הכסף שדרגנו את המעבדה וחידשנו ציוד.
"היום המעבדה במצוקה, חיים על הכסף הרך. יש בלאי. התקציב, מיליון וחצי שקלים בשנה, והוא כולל שבע משכורות של עובדים. במעבדה שלושה בעלי תואר דוקטור, שלושה טכנאים וסטטיסטיקאי. תקציבי המחקר מימנו ומממנים את המעבדה. בראשה עומד כיום ד"ר אוהד נריה, שגדל במעבדה והיה שם כשהגעתי.
"היום מדברים על הצלת המעבדה בכך שהיא תהיה חלק ממו"פ צפון של משרד החקלאות, אך לא ברור אם יהיה לכך תקצוב. בעיניי, התחזית לקיום המעבדה לוטה בערפל".
פרופסור בן אריה קובעת: "למעבדה תרומה בעשייה היום-יומית בפתרון בעיות קטנות. אין זו מעבדה של פריצת דרך. היא הייתה כך אולי בראשית דרכה עם האוויר המבוקר. החקלאים מרגישים שהם צריכים את השירות הזה, יש בהחלט הצדקה להמשך פעילותה. לדעתי, אם החקלאות הייתה במצב יותר טוב, היה נמצא מי שיגדיל את התקציבים. כל בתי האריזה בצפון המדינה נהנים מפירות המעבדה וכן מגדלי האפרסמון והרימון".

פרופ' בן אריה, מה תאמרי היום על מעמדה הבין-לאומי של חקלאות ישראל?

"העמדה שהייתה לחקלאות ישראל ולמחקר החקלאי לפני שניים-שלושה עשורים הולכת ופוחתת. עדיין יש מקום, במיוחד ליכולת מול המדינות המתפתחות, במיוחד מהפחד של רעב בעולם. כל הפיתוחים בהנדסה גנטית, ואני מצדדת בהנדסה גנטית, יכולים להביא פתרונות ממשיים. הרבה מהפחדים שמתגלים זה במידה רבה מבורות על מזון מהונדס.
"צריך להיות זהירים, אבל לא היו עד היום בעולם מקרים של הנדסה גנטית שפגעו באיכות התוצרת. בתחום מזון איכותי ובריא יש הרבה ממה שעושים בארץ לתרום לחשיבות פתרון בעיות הרעב בעולם. בישראל יש מוחות טובים מאוד והם יעשו את העבודה היטב".

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

History Of Psychology Essay

in Anderson 299)rnCiting A Website Webpage or Short article on a Web Web page :rnIf …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>