עמוד הבית / חדשנות / משק החי / מה הפרה אוכלת?

מה הפרה אוכלת?

מזון, חומר יבש, מנות או אחוזים?

מדור הזנה – שי גור אריה – EM-ZOO – משק הבקר והחלב
shai@bionutrients.co.il

שי גור אריה

הצעתי לעוסקים בהרכבת המנות לפרות היא להתייחס לנתונים ההשוואתיים ולנסות להרכיב מנות, בהתאם לצריכת חומר יבש בפועל (כ-25 ק"ג חומר יבש) ולא לפי "מנות של 20 ק"ג" וכך, לשפר את הרווחיות ברפת, על ידי הוזלת המנה,

מה הפרה אוכלת?
בימים עברו, במאה הקודמת, היינו שואלים את הרפתן "מה נתת לאכול לפרות?" תשובתו הייתה לרוב, 2 או 3 פחים של זיתים ליום. שאלתנו הבאה הייתה " זיתים שחורים או ירוקים? ברור שלא היה הבדל ביניהם!
פעמים אחרות תשובתו של הרפתן הייתה "6 יחידות מזון". מישהו זוכר מה זה "יחידת מזון?" יחידת מזון הייתה שווה ל-1 ק"ג שעורה והיינו משווים את הערכים התזונתיים של כל מזון, לאותו ק"ג של שעורה.
כיום, כששואלים את הרפתן מה או כמה הפרה אוכלת, תשובתו לרוב היא, "125%" או מספר אחר עם אותה משמעות של "אחוזים".

כדברי מורי ורבי, פרופסור בדימוס חיים תגרי, הפרה לא למדה מתמטיקה או חשבון. הפרה לא אוכלת אחוזים או מספרים. הפרה אוכלת מזונות, חומר יבש, חלבון, אנרגיה, מינרלים וכדומה.
מדוע רפתנים ותזונאים מדברים על "אחוזי תאבון"? מה זה אחוזי תאבון?
בעצם, אחוזי תאבון הם החלוקה בין המספר האמתי של ק"ג חומר יבש שהפרה אוכלת, לבין "20" והתוצאה מוכפלת ב-100, על מנת לקבל מספר באחוזים. למשל, אם הפרה אוכלת 26 ק"ג חומר יבש מזון ביום, האחוזים יהיו 26/20*100 = 130%.

מה זה המספר "20"?
אי שם בשנות ה-80, עם תחילת העבודה עם עגלה מערבלת ותכנון לינארי (אז, גביש בלבד), היה מאד נוח לתזונאי לרשום בדרישות התזונתיות, בתוכנית הליניארית, מגבלה של 20 ק"ג חומר יבש למנה. זאת בגלל שהכמות הזו הייתה קרובה למציאות הצריכה של הפרה, בזמן ההוא ובנוסף, ואולי הסיבה העיקרית, קל ונוח להכפיל או לחלק ב-"20".
אם אני רוצה מנה המכילה 16.5% חלבון, כדוגמה, קל ונוח לדעת שהכמות של החלבון במנה זו, של 20 ק"ג חומר יבש, צריכה להיות 3,300 גרם או 3.3 ק"ג חלבון. אותו חישוב מחשבים לכל הדרישות התזונתיות של הפרה (אנרגיה, דופן תא, שומן, מלח, סידן וכו').
לאורך השנים, התזונה השתנתה, הפרה מניבה כמויות גדולות יותר של חלב, לכן עליה לאכול כמויות גדולות יותר של חומר יבש, על מנת לספק את הדרישות התזונתיות הנדרשות לאותה תנובה.
המושג "20 ק"ג חומר יבש במנה" נשאר, אבל התנאים והדרישות השתנו.
מדוע התזונאים והעוסקים בתכנון המזון לפרות לא משנים את הגישה ומפסיקים לתכנן לפי "20 ק"ג" ועוברים למנה האמתית והמאוזנת, בהתאם לתנובה של הפרה?
האם יש משמעות לשינוי הגישה? לדעתי, לשינוי הזה יש משמעות גדולה בדרך לספק את הדרישות התזונתיות האמתיות של הפרה ובעיקר, בהוזלת המחיר של המנה היומית לשיפור הרווחיות של הרפת (המזון הוא ההוצאה הגדולה ביותר לייצור החלב).
בהמשך אנסה להסביר את כוונתי.

_למאמר_שי_גור_אריה
טבלה 1. דרישות תזונתיות לפי NRC 2001

t1

כאן רואים, שכמות החומר היבש לליטר חלב, משתנה בהתאם לתנובה (הדבר נובע מכך שהפרה צורכת כמות מסוימת של חומר יבש לקיום הצרכים הפיזיולוגיים – קיום, ללא קשר לתנובה).
רואים כאן גם שינוי בדרישות אחוז הסידן במנה בהתאם לתנובה.
כמות יחידות בין-לאומיות של ויטמין A קבועות, ללא שינוי בהתאם לתנובת החלב. עקב כך, הכמות של יחידות לק"ג חומר יבש, יורדת עם הצריכה הגוברת, יחד עם תנובת החלב.

t2
בטבלה 2. רואים את השינויים בשני המרכיבים התזונתיים (סידן וויטמין A) במצב של כמות קבועה במנה ממוצעת (במקרה זה, מנה בעבור פרה המניבה 35 ליטר חלב ביום – 23.6 ק"ג חומר יבש).

רואים כאן, שבמקרה ונתכנן מנה ממוצעת לפי 25 ליטר חלב, הסידן והוויטמין A, לא מספקים את הדרישות התזונתיות לכל רמת תנובה. בעיקר, רואים את ההבדל המשמעותי והיקר, של כמות יחידות ויטמין A העולות יחד עם תנובת החלב.

תופסים מקום בחומר היבש
אני מביא כאן את המרכיבים האלה כדוגמה, בגלל שהם מהיקרים ביותר במנה. החומר היבש הוא המרכיב היקר ביותר ו"הלחוץ" ביותר בהרכבת המנה לפרות. הסידן הוא מזון זול מאד יחסית, אבל בתכנון הלינארי הוא מהווה מזון יקר ביותר בגלל ש"תופס" מקום בחומר היבש, אבל מצד שני, מספק "רק" סידן.
ויטמין A הוא מרכיב יקר בעצמו, לכן, רצוי לספק את הכמויות הנדרשות בלבד. בנוסף לכך, גם "תופס" מקום בכמות החומר היבש. המרכיבים האלה, כגון סידן, מלח, ויטמין A וכדומה, מהווים מזונות ש"תופסים" מקום בחומר היבש ולכן, נשאר "פחות חומר יבש" ליתר הדרישות התזונתיות כגון חלבון, אנרגיה, דופן תא וכדומה, ואז, המנה מתייקרת ליחידת ק"ג חומר יבש.

t3
בטבלה 3. אני מנסה לבחון את המשמעות של שימוש ב"אחוזי תאבון" בתכנון המנות לפרות החלב, לפי נתוני הארץ.

רואים כאן את ההשפעה הברורה של שימוש בשיטת "אחוזי תאבון". עודף של מרכיבים אלה, לא יגרמו נזק בריאותי או אחר לפרות, אבל כן, יגרמו נזק כלכלי לא מבוטל לרפתן.

הצעתי לעוסקים בהרכבת המנות לפרות היא להתייחס לנתונים ההשוואתיים שהבאתי כאן ולנסות להרכיב מנות, בהתאם לצריכת חומר יבש בפועל (כ-25 ק"ג חומר יבש) ולא לפי "מנות של 20 ק"ג" וכך, לשפר את הרווחיות ברפת (גם כך הפרה אוכלת ממוצע של ממוצעים, הגורם לעיוותים נוספים באספקת הדרישות התזונתיות של הפרות).

אודות admin

עשוי לעניין אותך

עמי ארנין

השפעת צינון פרות יבשות על ביצועיהן בתחלובה העוקבת

סיכום ניסוי 2016 ד"ר עמי ארנין, ד"ר איתי עסיס, ד"ר בני שריר, ד"ר מיכאל ואן …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>