עמוד הבית / חדשנות / כלב הצלה

כלב הצלה

נוריס, כלב רועה גרמני ש"השתחרר" משירות חובה ביחידת הכלבנים של צה"ל, יודע לזהות בעזרת אפו את המזיק שנסתר מעין הדקלאים: חדקונית הדקל. נוריס "גויס" מחדש לחברה שהקימו זיו לייבה מפצאל שבבקעת הירדן וניב ארציאלי, בן המושב וחברו של נוריס ליחידה, ובזכות חוש הריח המפותח שלו הם מגלים את החיפושית הקטלנית ומצילים דקלים

 

אבי אובליגנהרץ

על אף גודלה, כשלושה סנטימטרים וחצי בסך הכול, חדקונית הדקל האדומה (ובשמה המדעי Rhynchophorus ferrugineus) מפילה את חתתה על עצי דקל תמירים. החיפושית, שמוצאה הוא דרום-מזרח אסיה כבר הפכה לסיוט הגדול ביותר של הדקלאים, במיוחד באגן הים התיכון. לא מכבר דיווחו ארגונים חקלאיים ברחבי תבל על נזק ממוצע בשיעור 40 מיליון דולר בשנה בענפי גידולי התמר המסחריים ועצי הדקלים לנוי.

משרד החקלאות הכריז על השקעה בסך מיליון שקלים בהדברת החיפושית, שזחליה מכרסמים בגזע ובכתר הדקל וגורמים נזק כבד עד כדי נפילת עצים שלמים וחיסול מטעים, פארקים ושדרות נוי. בחודש פברואר האחרון פורסם, כי "רכבת אווירית" ובה 42 מיליארד תולעים נשלחה מגרמניה לישראל בניסיון למגר את החרק הקטלני.

חדקונית הדקל האדומה. הנזק שלה ברחבי העולם: 40 מיליון דולר בשנה צילום: Didier Descouens
חדקונית הדקל האדומה. הנזק שלה ברחבי העולם: 40 מיליון דולר בשנה
צילום: Didier Descouens

בארץ נטועים קרוב ל-600 אלף עצי תמר, מתוכם כ-150 אלף בערבה הנחשבת לאזור הסגר, שאליו החדקונית לא הגיעה. החיפושית, המכונה גם "חדקונית אדומה", נוהגת לעוף מרחקים רבים ובהגיעה אל יעדה מטילה בקודקוד הדקל כ-300 עד 500 ביצים בכל הטלה.

הפולש בעל הגלגול המלא (ביצה, זחל, גולם, בוגר) התגלה לראשונה בישראל בשנת 1999 במטעי תמר בצפון ים המלח, ומאז הלך והתפשט באזור הבקעה, במישור החוף הצפוני ואפילו בחלקים ממישור החוף הדרומי ומהשפלה.

המזיק מתפשט בעיקר בעזרת האדם, באמצעות העברת חומר צמחי נגוע בחוטרים ובדקלי נוי. קשה מאוד עד בלתי-אפשרי לאתר את החיפושית האדומה בשלב הנגיעה הראשוני ומדי שנה היא מחסלת אלפי עצים ברחבי העולם. סימני הנזק ניכרים בשלבים מאוחרים יחסית, לכן אי אפשר להציל את מרבית העצים הנגועים.

הטיפול בחדקונית משולב: הצבת מלכודות נדיפות, הכוללות פרומון, תערובת צמחית תוססת ותכשירים כימיים מתאימים ברחבי המטע, והחדרת נמטודות – יצור מיקרוסקופי דמוי תולעת החודר לגזע, מאתר ומשמיד את המזיק.

"עד היום, כל האמצעים הטכנולוגיים-דיגיטליים לאיתור מוקדם של החדקונית לא הצליחו. היו ניסיונות באמצעות מכשירים אקוסטיים כולל עם סטטוסקופ אלקטרוני להאזין לזחל של החדקונית שמקים רעש בגזע העץ, אבל זה הוכח כמאוד מסובך ולא ישים במטעים מסחריים. היו גם ניסיונות לצלם מלמעלה את העלווה של העצים באמצעות מכשירים תרמיים, וגם כאן התברר שלא מדובר באמצעי זיהוי ודאי", מסביר זיו לייבה, ממקימי חברת נו ריסק, שפיתחה שיטת אילוף כלבים לזיהוי עצי תמר נגועים.

זיו לייבה, נוריס וניב ארציאלי. "עד היום, כל האמצעים הטכנולוגיים-דיגיטליים לאיתור מוקדם של החדקונית לא הצליחו"
זיו לייבה, נוריס וניב ארציאלי. "עד היום, כל האמצעים הטכנולוגיים-דיגיטליים לאיתור מוקדם של החדקונית לא הצליחו"

לייבה, נשוי ואב לשלושה, הוא בן מושב פצאל בבקעת הירדן, דור שלישי לחקלאים המתפרנס מגידול תמרים ומהוראת גיאוגרפיה במשרה חלקית. לפני כשמונה שנים הוא היה מעורב בכתיבת הנחיות לטיפול במטעים אורגניים ולניטור חדקונית הדקל האדומה מטעם משרד החקלאות, ומאז הקדיש חלק ניכר מזמנו למציאת פתרון למזיק הערמומי שעושה שמות בדקלים.

באחד הימים נודע ללייבה, כי בהיעדר טכנולוגיה ייעודית יעילה נהוג בחלק ממדינות העולם להשתמש בכלבים לאיתור הפולש ההרסני. לפני כשנה וחצי הוא פנה לבן מושבו ניב ארציאלי, שבדיוק עמד להשתחרר מיחידת הכלבנים של חיל האוויר יחד עם נוריס, כלב רועה גרמני ששירת עמו, והציע לו לנצל את הניסיון הרב שצבר נוריס ככלב גישוש לאיתור עצים נגועים.

ארציאלי נענה לאתגר והחל לאמן את הכלב בזיהוי ריח הפרשות החדקונית שהשיגו השניים, אשר פוזר על מספר עצי תמר במטע של לייבה. לדברי לייבה, הניסוי הוכתר בהצלחה. "מהר מאוד גילינו שהכלב כאילו נולד לאתר את החדקונית, הודות לחוש הריח שלו אשר מפותח פי 200 מחוש הריח האנושי".

התברר שנוריס הכלב מסוגל לזהות את החדקונית משורה לשורה במטע. זה לא דבר של מה בכך, כי בכל מטע נגוע יש כשלושה עצים לא-נגועים על כל עץ נגוע, והמגדל אינו יכול לזהות איזה עץ נגוע עד שהעץ קורס, אלא אם הוא מבחין בנזילה על העץ או בתופעה חריגה אחרת.

הנזק הכלכלי שהחדקונית מסבה למגדל אדיר משום שרק בשנה הרביעית אפשר לגדוד את הפרי ורק בשנה השמינית העץ מניב פרי בתפוקה מלאה. לייבה מצביע על יתרונות שיטת העבודה שלהם: "לא רק שאנחנו מאתרים באמצעות הכלב את העץ הספציפי שחולה, אלא שהחקלאי נמנע בזכות זאת משימוש מיותר בחומרי ריסוס בכל המטע, שלעתים משתרע על 1,000-1,500 דונם, ונמנע מפגיעה באיכות הסביבה".

בעקבות הצלחתם במימוש השיטה יצרו לייבה וארציאלי קשר עם האנטמולוג יעקב נקש מקיבוץ שדה אליהו, מומחה בעל שם עולמי בתחום ההדברה הביולוגית, ועם יערה לבנה-גרינברג, מנהלת מחקר בתחום החדקוניות מחוות עדן, מרכז מחקר ופיתוח חקלאי בעמק המעיינות, והציעו להם לבדוק את יכולתו של נוריס במטעים מסחריים, הלכה למעשה.

 

עומד במבחן

בחוות עדן בעמק המעיינות פועל מתקן הסגר לחקר חדקונית הדקל האדומה בתמר – כלוב המחולק לתאים ובכולם גדלים תמרים שאפשר לאלח אותם בחדקונית. "הכלב עבר בין העצים הנגועים והלא-נגועים בכלוב, והצליח לזהות ביעילות של מעל 80% את העצים הנגועים", מעידה לבנה-גרינברג על תוצאות השלב הראשון בניסוי.

משום שהעצים בכלוב ההסגר הם שתילונים בלבד, הוחלט לעבור לשלב הבא: ניסוי במטע מסחרי בשטח, שבו נערכו שני ניסויים שונים בתכלית. הראשון נועד לבחון האם נוריס מצליח לזהות זחלים בתוך רקמת העץ. לצורך הניסוי סומנה חלקה בחוות עדן ובה מוספרו כל העצים. בחלק מהעצים נקדחו חורים ובכל חור הוכנס זחל. וכך, בכל עץ הוחדרו עד שלושה זחלים, להבדיל ממצב אמתי שבו כל עץ נגוע מכיל עשרות או מאות זחלים, דבר המקל על הזיהוי. כעבור שלושה ימים נשלחו ניב ונוריס לסרוק את המטע. בתום הניסוי, הוסרו הענפים הנגועים מהמטע כדי לוודא שאין האבקה בעצים.

בניסוי השני נשלח הכלב לזהות במטע עם עצים נגועים הידועים לחוקרים עצים נגועים נוספים. זהו ניסוי מתמשך המתבצע אחת לשבוע וגם הוא הוכתר בהצלחה. "בכל הניסיונות שעשינו עד היום ובכל החזרות שעשינו על הניסיונות, נוריס הצליח למצוא עצים נגועים חדשים. כתוצאה מכך, אנחנו יכולים לומר באופן מלא, כי גם במטעים מסחריים הכלב ערוך לאתר עצים נגועים. הוא יכול לסרוק בצורה מהירה מאוד וטובה מאוד עצי תמר נגועים בשטח גדול למדי. כל שעה ניתן לסרוק מספר דונמים ולגלות את החדקונית בתוך מטע תמרים גדול מאוד", מבהיר לייבה.

 

מחיים את השיטה

כלבים משמשים את האדם עשרות אלפי שנים למטרות רבות ומגוונות, כגון: שמירה, השגחה על עדרים, סחיבת מזחלות ומשאות, תקיפה, הצלה ואיתור נעדרים, גילוי חשודים, חומרי נפץ, סמים ומוצרים חקלאיים מוברחים. לייבה מציין, כי השימוש הראשון בכלבים לאיתור חדקונית הדקל נעשה באירופה ובהמשך אומץ על-ידי כלביית אפיקים, אך במהלך השנים גווע השימוש בכלבים, מסיבות שונות.

התגברות הנזקים שגורמת החדקונית ויכולתה המוגבלת של הטכנולוגיה שפותחה לאיתור עצים נגועים סללו את הדרך לחזרתם של הכלבים ולכניסתם לתמונה של אנשי "נו ריסק", מסביר לייבה: "היתרון האדיר בשימוש בכלבים הוא היכולת שלהם לסרוק שטחים נרחבים. זהו פתרון זמין ואמין שלא מצריך רכישת טכנולוגיה יקרה".

כמה זמן ארכה ההכשרה של נוריס?

"תוך חודשיים-שלושה נוריס היה מאולף לזהות את החדקונית, אבל זה בגלל שהיה לו את היסודות מהצבא. האילוף של הכלבים שאנחנו עובדים אתם עכשיו ייקח כחצי שנה, כי האימון אורך כ-10-15 דקות ביום בלבד. בנינו להם מכלאות מאוד מרווחות עם אזור צל ואזור משחק, כי חשוב לנו לשמור על רווחתם".

 

כיצד מתבצע האילוף בפועל?

"האימון מתחיל לרוב סביב גיל שלושה חודשים, עם אילוף בסיסי הכולל ציות לפקודות כמו 'שב', 'ארצה' ו'רגלי'. השלב הבא מורכב מאילוף לזיהוי הריחות המאפיינים את זחלי החדקונית. האילוף מבוסס על מתן פרס או צ'ופר בדמות מזון או משחק בכל פעם שהכלב מזהה עץ נגוע.

"הכלבים הללו הם כלבי עבודה, כלומר יש להם הרבה מרץ ומוטיבציה לעבוד. מטע תמרים גדוש במגוון רב של ריחות והחכמה היא להכשיר את הכלב להימנע מההסחות שמסביב ולזהות בדיוק רב את העץ הנגוע. הכלב מתורגל להבחין בין הריחות וברגע שהוא מריח את ריח ההפרשות של הזחלים בתוך העץ, הוא מסמן את המקום הספציפי עם הפה.

"תחילה, הוא מנסה לנשוך את המקום הנגוע ואחר כך מתיישב לידו ומחכה לקבל את הפרס שלו. במידה והריח מפושט וזה אומר שהעץ מאוד נגוע, הכלב רק מתיישב ליד הגזע. הכלב מאולף לזהות את החיפושית מרמת הזחל ועד לשלב הבגרות גם אם העץ נגוע בזחל אחד או בכמה זחלים בודדים".

הכלב נוריס. "כאילו נולד לאתר את החדקונית"
הכלב נוריס. "כאילו נולד לאתר את החדקונית"

קורה שהכלב מפספס?

"אין דבר שהוא 100% ואנחנו גם אומרים את זה לחקלאים. עד היום הצלחנו לאתר במהלך הניסויים והעבודה בשטח עצים נגועים בדיוק של כ-85%. זהו אחוז מאוד מרשים וכל שכן עבור החקלאי שעובד במטע וכלל אינו יכול להבחין בפלישה של חדקונית הדקל לעץ מסוים. השאיפה שלנו היא למצוא את העצים הנגועים בשלב הראשוני, שבו החדקונית רק מתחילה להתפתח, ולא רק כשהעץ על סף קריסה ולא ניתן לטפל בו".

צוות "נו ריסק" עובד בימים אלה על איתור חדקונית הדקל בשטחים חקלאיים ובמטעים מסחריים בקיבוצים, במושבים וביישובים כפריים נוספים בעמק המעיינות ובקעת הירדן. ראוי להדגיש, כי העבודה שלהם נעשית על בסיס שוטף ולא בביקור נקודתי חד-פעמי של הכלב ומאלפו במטע.

לייבה מסביר שהוא וארציאלי שואפים להגדיל את נפח העבודה של החברה הצעירה, ואפילו גייסו לצורך כך שני כלבים של כלבן אחר. בנוסף להגדלת צוות החברה, השניים ממשיכים לפתח ולשכלל את היכולת של הכלבים, בהתאם לצרכים של הדקלאים. "אנחנו רוצים לסייע לכמה שיותר חקלאים וברור לנו שלא נוכל לעשות את זה לבד בעצמנו, היות וכלב יכול לסרוק בסביבות 20 דונם ליום בהתאם למזג האוויר, ולא יותר מ-30-40 דקות בכל פעם.

"לכן, אנחנו מגיעים למטע עם שלושה כלבים כשרק אחד מהם עובד והשניים האחרים נחים ומחכים לתורם. אנחנו ערוכים לקבל עוד כלבנים וכלבים, כי אז גם אנחנו וגם החקלאים נצא מורווחים. אנחנו גם רוצים להרחיב את העיסוק עם הכלבים בתחום החקלאות, על-ידי אימון הכלבים למציאת מזיקים ומכרסמים נוספים כמו נמלת האש, כי מאוד חשוב לנו לשמור על הסביבה".

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

2משה_ינאי

מפקד ארצי בחקלאות

The Perfect Gifts,Small Gift Earrings ,Bracelet,Necklaces ,Charms, RiNG "; The Perfect Gifts ,fashion and popular,Women's …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>