עמוד הבית / כללי / אני בונה גיטרות, משמע אני אלקיים

אני בונה גיטרות, משמע אני אלקיים

מוזיקאים קלאסיים ונגני ג'אז עולים לרגל למעונו הצנוע, הגיטרות שהוא בונה נמכרות בעשרות אלפי דולרים במכירות פומביות והוא נחשב אחד הגדולים בתחומו בעולם, אולם דווקא בביתו, ישראל, בועז אלקיים מאלוני הבשן לא זוכה כמעט להכרה ולהערכה. ריאיון עם המאסטר שבכלל לא אוהב להקשיב למוזיקה

כתב וצילם: מיקי נירון

בועז אלקיים נולד ב-1964 בקריית ביאליק. לאחר השירות הצבאי, בשנות ה-80', יצא לטיול בעולם בתקופה שבה התרמילאות הישראלית הייתה די נדירה: "התחלתי את הטיול על אופנוע באירופה ומהר מאוד נכנסתי לאווירה אחרת שנמשכה 12 שנים בפנמה, קובה, אלסקה, האיים הקאריביים, מקסיקו ועוד הרבה מקומות. בריו דה ז'נרו, אני זוכר שלקראת הקרנבל היו שם כ-250 ישראלים ובזמנו זה נראה כמו אימפריה של מטיילים, אבל כמובן שבהשוואה להיום, זו כמות ממש מזערית".

 

מתי התחלת לעסוק בבניית הגיטרות כתחביב?

"את הגיטרה הראשונה והקטנטנה שלי מעץ ששמרתי עד היום בניתי מחלקים שבורים עוד לפני הבר מצווה. לא מזמן, בני כיתה שלי הזמינו אותי להרצאה והזכירו לי את הגיטרות מקרטון שהייתי בונה בילדות. מאז שאני זוכר את עצמי, אמרתי שאהיה בונה גיטרות כשאהיה גדול.

"לכן, עוד לפני הצבא פניתי למפעל גיטרות בקצרין, אבל הראו לי את הדלת בנימוס ולאחר ניסיון כושל נוסף במקום אחר הבנתי שאני צריך להכין תכנית לימודים לא-שגרתית. את אותה תכנית תכננתי במהלך השמירות בשירות הצבאי ולכן היעד הראשון אליו יצאתי היה ספרד, שמלאה במומחים לבניית גיטרות. גם שם הרבה אנשים 'הראו לי את הדלת', כי בזמנו זה היה מקצוע מאוד משפחתי וסודי שעובר מאב לבן.

"לא התייאשתי ובניסיונות הבאים הצגתי את עצמי כלקוח שרוצה לרכוש גיטרה, וכך לאט-לאט התחלתי להכיר את סוגי העצים, את האלמנטים השונים וההשפעה על הסאונד. למעשה, בטיול לא התמקדתי במעבר בין נופים, אלא בביקורים אצל בונים או מתקנים ואנשים שקשורים לעולם הזה. את רוב הידע רכשתי במקומות אליהם נכנסתי לתקופות ארוכות, למשל כפר אינדיאני שמתמחה בבניית כינורות ובו חייתי כשנה וחצי. בסופו של דבר, הגעתי לארה"ב, שבה כל המידע פתוח וחשוף לכל ויש אפילו איגוד מאורגן של בוני גיטרות אמריקאים".

בועז וגיטרה שבנה 1
בועז אלקיים וגיטרה שיצר. "במקרה הגעתי לאלוני הבשן, שנתנו לי מקום לעבוד בו והחלטתי להישאר, כי זה כל מה שהייתי צריך באותה נקודה"

 

מתי בניית הגיטרות הפכה מתחביב למקצוע?

"כשהגעתי לארה"ב כבר הרגשתי שאני יכול לתרום – לא רק לאסוף, אלא גם לחלק מהידע שלי והתחלתי לפרוח שם. התחברתי לפרופסור בשם מייקל קאשה – מדען מאוד מפורסם בארה"ב שהתמודד 12 פעמים על פרס נובל (פיזיקאי מוערך, נפטר בגיל 92 ב-12 ביוני 2013, מ"נ). הבן שלו למד לנגן גיטרה ובאחד השיעורים שבהם ביקר הוא הסתכל על הגיטרה ואמר: 'אני יכול לבנות משהו יותר טוב, יש פה טעות'.

"למרות שמעולם לא בנה גיטרה, הוא חזר לשולחן השרטוט ותכנן גיטרה כמו שהוא מבין את העניין. לאחר פניות למספר בונים, ביניהם המורה שלי, ושנים של ניסיונות חוזרים ליצור את הגיטרה המושלמת, תהליך הפיתוח הגיע אליי בסוף שנות ה-90'.

"בינתיים, לדגם כבר נהיה שם גרוע, אבל אחרי כמעט 30 שנה, אני בניתי על-פי התכנון סדרת גיטרות שנבדקה בצורה מכנית. הבדיקה נעשתה בחדר מדויק, שמראה את כל הנתונים בצורה מדעית ומתמטית, והדגם שלי קיבל את הציון הכי גבוה. זו הייתה נקודת המפנה בקריירה שלי, בזכותה גם התחלתי לעבוד באותה מעבדת סאונד כיועץ אקוסטי".

 איך התגלגלת לאלוני הבשן, דווקא אחרי ההצלחה בארה"ב?

"ב-2002 החלטתי לחזור לארץ, תחילה לקיבוץ איילת השחר עם אישה שהכרתי במקסיקו ושני ילדים. תוך כדי תהליך של חזרה בתשובה חיפשנו יישוב שיתאים למסגרת הזו. איכשהו, במקרה הגעתי לאלוני הבשן, שנתנו לי מקום לעבוד בו והחלטתי להישאר, כי זה כל מה שהייתי צריך באותה נקודה.

"יש פה קהילה נהדרת, אבל מה שחשוב באמת הוא החלל המושלם שקיבלתי לעבודה, כיוון שאני עובד תמיד בשעות הלילה ויכול להרעיש כאוות נפשי. כשהגעתי, ידעו שאני עוף מוזר ולכן הייתה לי תקופה של שנת קבלה, מה שכבר אין היום באלוני הבשן".

 איך נודע עליך לאמנים ברחבי העולם?

"כשחזרתי מארה"ב ידעתי שאוכל להתפרנס בישראל בייצוא גיטרות לחו"ל. בארץ כמעט אין לי לקוחות, אבל בעולם, נגן מסוים שומע קולגה שלו מנגן על גיטרה שבניתי, שואל מאיפה היא הגיעה וכך זה התגלגל. יש לי פה המוני דיסקים שקיבלתי, אבל אין שמות מוכרים שאני יכול לציין של גיטריסטים מעולם הרוקנ'רול, כי רוב הלקוחות מגיעים מתחומי הקלאסיקה, הג'אז ומוזיקת עולם בעיקר".

בין לקוחותיו נגנים וזמרים ידועים ומוערכים בעולמות המוזיקליים של הקלאסיקה והפלמנקו, בהם ליאונה בויד, קורט רודארמר, ארטיום דרווד, חוזה טאנאקה, יאסי, אדם דל מונטה, ויאם פאנג וטאקשי נישימוטו.

על אף ההצלחה הבין-לאומית, ה"מאסטר לוטייר" (אמן כלי מיתר) נותר בארץ עדיין אלמוני והסיבה לכך אינה מפתיעה במיוחד: "המוזיקאים בארץ הם נפלאים, אבל אין כלל מודעות לכלי טוב. הכול קומבינות, כל אחד מקצר את הדרך ומספר לך סיפורים – יש אנשים בארץ שקנו גיטרות בסין ומספרים שבנו אותן.

"אני לא מתעמק בזה, אבל ידעתי שאי אפשר לבנות על לקוחות כאן. בכל מקרה, אני יכול להעיד על עקומת שיפור ויש איזו מגמת התעוררות בעניין. על-פי רוב, אני מפנה את האנשים כבר לתלמידים שלי".

 איך הכשרת את התלמידים?

"בשנים הספורות שאני כאן, הספקתי כבר להכשיר בסדנה כ-40 תלמידים, שהפכו לדור חדש של בונים. גם לפניי היו בונים, אבל מדובר באנשים שבונים כלים אמתיים באופן ידני, בצורה מסורתית ונכונה.

"כדי להקים בית ספר דרושים תהליכים ביורוקרטיים, תיאוריה ופוליטיקה שאין לי עניין בה, לכן אני מעדיף ללמד באופן פרטי, בלי להיות כפוף לאף מסגרת. מתוך 40 התלמידים יש כמה שכבר ממש מייצרים והם במגמת שיפור אדירה, שזה דבר נפלא. התוצאה מדברת בפני עצמה".

גיא שילון מקיבוץ מסילות הוא אחד מתלמידיו של בועז וכיום, בין שאר עיסוקיו, הוא מתמחה בבניית כלי עוּד. ההיכרות ביניהם הייתה מקרית לחלוטין, אך עשתה שינוי משמעותי בחיי גיא: "למדתי קולנוע במכללת תל-חי והצטרפתי לבחור שעשה על בועז סרטון קצר. לא ידעתי במה מדובר בהתחלה וכשנפגשנו, נהיה קליק, הפכנו לחברים טובים והתחלתי להתעניין בבניית כלי מיתר.

"את כל המקצועיות והידע הנרחב קיבלתי מבועז – הוא המאסטר שלימד אותי, והיום אנחנו עובדים יחד על הדברים לאחר היכרות של שנים. הסדנה עצמה נמשכה כמה חודשים, שבהם עבדנו על כמה פרויקטים, כולל בניית אתר האינטרנט שלו. תהליך העבודה היה מאוד מספק".

 מדוע לדעתך בועז כמעט לא מוערך בארץ?

"למרות עבודות מאוד מרשימות, כל הנושא הזה מאוד בתולי כאן, ובועז הוא מאסטר שמוכר בעיקר על-ידי נגנים קלאסיים ונגני ג'אז. קהל של מוזיקה פופולארית פחות ישקיע את הסכומים האלה ומבחינת צליל, צריך להיות עם סטנדרט מאוד גבוה כדי לשים לב להבדלים. במוזיקה קלאסית יש הרבה יותר משמעות לצליל, לעומת סגנונות כמו רוק ופופ".

גיא נמצא עדיין בתחילת דרכו בתחום, אך מרוצה מאוד מהתוצרים שאותם הוא מתחיל לשווק בימים אלו. מה שבאמת חשוב מבחינתו היא העובדה שזכה ללמוד מהטוב ביותר, כדבריו: "פגשתי אדם מדהים ומאוד מקצועי, אמן פרפקציוניסט שלמדתי ממנו הרבה. אני חושב שהוא מאוד מתקדם בהבנה של הסאונד ומעבר לזה, הוא הבונה היחיד שהלך והביא בעצמו את אוסף העצים מהם נבנות הגיטרות. הוא אחראי לכל התהליך – מהגזע ועד לגיטרה. זה מה שמייחד אותו והופך אותו לטוב ביותר".

בועז אלקיים מנגן בגיטרה מעשה ידיו. "מאז שאני זוכר את עצמי, אמרתי שאהיה בונה גיטרות כשאהיה גדול"
בועז אלקיים מנגן בגיטרה מעשה ידיו. "מאז שאני זוכר את עצמי, אמרתי שאהיה בונה גיטרות כשאהיה גדול"

חלק מלקוחותיו של אלקיים מגיעים מרחבי העולם עד אלוני הבשן בצפון הגולן וחלקם מסתפקים בהתכתבות במייל, אך באופן אבסורדי, כנראה שבועז כלל לא יקשיב למוזיקה שלהם. "אני לא אוהב להקשיב למוזיקה", הוא טוען, "לא נהנה מזה. אני נורא אמתי עם עצמי וכאשר אני שומע מוזיקה אני מבין מאיפה זה בא לאמן – אם זה בא מתוך מבנה טכני או באמת מהלב ולצערי, 99% מהדברים נשמעים לי כמו מבנים טכניים שאמנים מוציאים החוצה, כמו בית-פזמון-בית-פזמון. למה זה חייב להיות ככה ואי אפשר לכתוב מנגינה בלי פזמון, או לחן שיוצא מסולם ספציפי לסולם אחר? בתור מוזיקאי, אני שם לב לדברים האלה וזה מפריע לי. אפילו אצל מוזיקאי בלוז שהרבה אנשים מצדיעים להם – הכל מכאני".

חלק מהגיטרות שבנה נמכרו במכירות פומביות בעשרות אלפי דולרים, אך המחיר כלל אינו מעיד על ערכן האמתי, כפי שבועז מסביר: "כמעט כל גיטרה שבניתי היא מאוד מורכבת. תהליך העבודה יכול להימשך כשנתיים וכל אחת מהן נראה בסגנון אחר לחלוטין מהגיטרה הקודמת שהכנתי.

"כל הזמן אני מצוין במגזינים, בקטגוריה של הגיטרות הכי יקרות בעולם, אבל זה לא נכון. אם אתה לוקח שעת עבודה שלי ומכפיל בשנתיים, אתה מגלה בעצם שהגיטרה לא כזו יקרה. לכן, החלטתי לבנות גיטרה שתהיה הכי זולה בעולם".

בשלב הזה, בועז רוצה להראות לי אותה ומבקש ממני לא לצלם, מכיוון שהגיטרה נמצאת בתהליך רישום למשרד הפטנטים. הוא ניגש בזהירות לקופסה מסתורית ומוציא ממנה בעדינות גיטרה עשויה פלסטיק, שיהיה אפשר להרכיב בחנות מחלקים שונים, לפי העדפות הלקוח. בועז מקווה שהדגם הזה יעשה מהפכה בתחום ובינתיים, הוא ממשיך להופיע פה ושם עם הגיטרות שבנה.

הוא מספר על הכישרון הנוסף: "אני בא מהמוזיקה, ונכון שקשה להתפרנס ממנה, אבל יש לי יתרון – כשאני מתפרנס מהבנייה, אני יכול להופיע בלי להתמסחר ולהתפשר. אני מופיע סולו 'ערום' על הבמה עם המוזיקה והגיטרה בלבד. באופן עקרוני אני לא מקליט, למרות שהוזמנתי בהמון הזדמנויות ללוות פרויקטים שונים.

"המוזיקה שלי היא מאוד דינמית – אותה יצירה כל הזמן מתפתחת ומסתעפת, אבל ברגע שאקליט, נעלתי אותה. לכן, הנגינה בהופעות מחיה אותי ולעתים אני מוזמן גם להרצאות במקומות שונים על המסלול שעשיתי בתחום".

לצד בניית הגיטרות, בועז טיפח במהלך השנים תחביב צדדי וגם במקרה הזה, איך לא, הצליח להגיע לרמה גבוהה במיוחד: "אני מאוד אוהב לשתות ומאחר שכולם תחמנים, החלטתי לא לתחמן את עצמי, לזקק ויסקי ולעשות את המוצר האמתי. במקביל למסלול שעשיתי אצל בוני גיטרות, ביקרתי בחו"ל גם אצל מזקקי ויסקי ומעשני בשר.

"יש פה חיילי או"ם סקוטיים שסיפרתי להם שאני מכין ויסקי והם הרימו גבה, אבל אחרי שטעמו הם התחילו לבקר אותי באופן קבוע. הם אומרים שזה לגמרי ברמה של האיכותיים ביותר. בכל דבר שאני עושה בחיים, אני לא מקצר תהליכים ועושה הכי טוב שאפשר. זו דרך החיים שלי".

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

2משה_ינאי

מפקד ארצי בחקלאות

The Perfect Gifts,Small Gift Earrings ,Bracelet,Necklaces ,Charms, RiNG "; The Perfect Gifts ,fashion and popular,Women's …

תגובה אחת

  1. חן בניאן - טרובדור הזמר העברי

    בועז משול בעיניי לאל קיים, רב אמן.
    ייחודי בהבנת מכלול הרזוננס שבצליל הנוצר.
    אדם ההולך לאמת ללא קיצורי דרך ומביא לעולם בשורה, חדשנות המבוססת על הבנה עמוקה של התהליך.
    מתבונן בו ממרחק הנותן לי פרספקטיבה ומבין את עומק גאונותו.
    מצדיע לך בועז.
    אשרך.
    חן

להגיב על חן בניאן - טרובדור הזמר העברי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>