עמוד הבית / פני ההתיישבות / אנשי הכפר / לסל וחסל: התיק שיזרוק את השקית לפח

לסל וחסל: התיק שיזרוק את השקית לפח

שקיות רב-פעמיות עתידות להחליף את שקיות הפלסטיק הדקות, החד-פעמיות, המחולקות חינם לקונים בחנויות המזון – אם יתקבל החוק לסילוקן מרשתות השיווק. הצעת החוק אושרה בשתי קריאות בכנסת הקודמת, אבל הוקפאה עם ההליכה לבחירות. אם תאושר, האחים אבירם (39, בלפוריה) ועדי (35, מולדת) פרוסט, בעלי מפעל "רב סל", יהיו מוכנים: הם מתכננים לכבוש את שוק תיקי הבד עם מפעל שהקימו באלון התבור

שקית אל-בד
שקית אל-בד. סקרים הראו, כי 70% מהציבור תומך בהפסקת חלוקת שקיות הניילון בחינם

 

אברהם שרון

מפעל "רב סל", שבפארק התעשייה באלון תבור, מייצר שקיות אל-בד רב-פעמיות שעשויות לשמש תחליף לשקיות הניילון החד-פעמיות ברשתות השיווק. המפעל שייך לאחים אבירם (39) ועדי (35) פרוסט, ילידי בלפוריה בעמק יזרעאל, בעליה המשותפים של חברת "אבירם פ. תעשיות", שהקים האח הגדול אבירם – הוא גר עדיין במושב ילדותו, עדי המשמש כסמנכ"ל השיווק עבר לאחרונה למושב מולדת.

תחום עיסוקה של החברה, שנוסדה בשנת 1997, הוא צביעה תעשייתית וציפוי מוצרי מתכת ופלסטיק. במשך השנים, נכנסו האחים לתחומים חדשים והרחיבו את עסקיה ושירותיה וכיום הם מספקים תכנון ועיצוב, ייצור, לוגיסטיקה, מסחר ומסחר אלקטרוני על פני שלוש יבשות. בעזרת פסי הייצור במפעל באלון התבור הם מתכננים לכבוש את חלק הארי של שוק השקיות הרב-פעמיות האמורות להחליף את שקיות הניילון הדקות שנקרעות בקלות ("גופייה"), בהן אנחנו נושאים את המוצרים שקנינו בשוק, ברשתות השיווק הגדולות ובצרכניות.

הקמתה של חברת "רב סל" הייתה פרי החלטה אסטרטגית של אבירם, אשר ניסיון חייו לימד אותו "לא לשים את כל הביצים בסל אחד", כהגדרתו. מה שעבור אחרים עשוי להיחשב כפעולה של פיזור סיכונים, נתפס אצלו כזריעת סיכויים.

"לא היה לי בשביל מה לחזור"

בתחילת הדרך, הרבה לפני שהוקם מפעל השקיות הרב-פעמיות, היה לאבירם לא מעט מזל. "לאחר השחרור מהצבא נסעתי לטיול בדרום אמריקה. לא רציתי לחזור, לא היה לי לאן ובשביל מה לחזור. נסעתי מכאן עם בטן גדולה, מלאה וכבדה על כל מה שנעשה במדינה. בכל זאת חזרתי. לא ידעתי מה אעשה.

"יום אחד ראיתי בעיתון מודעה – חיפשו עובדי הרכבה למפעל תמוז בקיבוץ יזרעאל שעוסק בייצור זיווד וכבלים לתעשיית ההיי-טק באמצעות מיקור חוץ ("אאוט-סורסינג", א"ש) וקבלנות משנה.

"הייתה לי פגישה אקראית עם מנכ"ל המפעל, שזיהה בחור על טוסטוס ועצר לשאול אותי מה אני מחפש במקום. אמרתי לו שיש לי שטח פנוי באזור הלול של משפחתי במושב, שאני אלקטרונאי בהכשרתי ורוצה להיות קבלן משנה של עבודות זיווד. 'בוא אחריי' הוא אמר.

"נתנו לי, לניסיון, אריזה עם עשר יחידות והייתי צריך להרכיב עליה פלסטיק לארונות תקשורת. כשהחזרתי את העבודה ראו שהיא מאוד מדויקת, בניגוד לעבודות ההרכבה שביצעו עבורם בכפר ערבי כל שהוא. קיבלתי כמות גדולה יותר וגם אותה ביצעתי לשביעות רצונם. לחבר'ה שהשתחררו אתי מהצבא עדיין לא הייתה עבודה וגייסתי אותם לעזור לי.

"בהדרגה, הפך המתחם במשק ההורים ל'מיני מפעל'. אחי, שהשתחרר מהצבא, הצטרף אליי. שכרתי מבנה באזור התעשייה הצפוני בבית שאן והעסקתי 60 עובדים. עבדנו בתפוקה מלאה עד שנת 2000, שבה התרסק שוק ההיי-טק ו-90% מהלקוחות נעלמו. על אף המצב הקשה המשכנו לחפש מוצרים ושווקים חדשים".

עדי פרוסט. המתחם במשק ההורים הפך ל"מיני מפעל"
עדי פרוסט. המתחם במשק ההורים הפך ל"מיני מפעל"
אבירם פרוסט. "אני פונה אל הממשלה - לחסום את היבוא מסין"
אבירם פרוסט. "אני פונה אל הממשלה – לחסום את היבוא מסין"

אחד מחורר, אחד מדביק

לפני כשנתיים ביקש חבר של אבירם, עובד באחת העיריות בארץ, לסייע לו בהבאת 100 אלף שקיות ניילון מסין. אבירם, שהייתה לו היכרות עם השוק הסיני מעסקיו במדינה, נענה לבקשה והיענותו המהירה הובילה לבקשה נוספת – הפעם בעירייה ביקשו לרכוש כמות כפולה של שקיות.

אבירם נוכח בביקוש למוצר החד-פעמי ובראשו בצבץ רעיון: להקים מפעל לייצור שקיות רב-פעמיות שיחליפו את שקיות הניילון, הנוטות להיקרע במהירות. "אמרתי לעצמי – יש לנו אנשים טובים, ציוד מתאים – וכך התחלנו לפתח קו ייצור. אספנו ידע ולאט-לאט הבנו, כי ייצור שקיות המוני אינו בשמים. זו משימה אפשרית בהחלט. ראינו שבסין כפר שלם מייצר שקיות בעבודת יד. כל בית אחראי על חלק אחד מסוים: אחד תופר, אחד מחורר, אחד מדביק".

שנה וחצי נמשכו ההכנות, האחים השקיעו חמישה מיליון ש"ח בהקמת המפעל ולאחרונה החל לפעול בו קו ייצור סדרתי. "אנחנו יוצאים אל השוק בתקווה ובתחושה, כי יהיה ביקוש רב למוצר שלנו" מסביר אבירם, ומניח לפניי בזה אחר זה סלים עשויים מחומר ממוחזר בגדלים ובצבעים שונים, עם ידיות אחיזה ובלעדיהן, מרובעים, מלבניים.

במבדקי האיכות של המפעל נמצא, כי השקית חזקה ומסוגלת לשאת משקל רב. אבירם ולעדי מחזיקים בחלק מבית הדפוס הוותיק שבקיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל, שם מדפיסות מכונות על השקיות לוגו וכל כיתוב שמבקשים הלקוחות.

שקיות אל בד אלה עתידות להחליף את שקיות הפלסטיק הדקות, החד-פעמיות, אם יתקבל החוק לסילוקן מרשתות השיווק. הצעת החוק אושרה בשתי קריאות בכנסת, אבל הוקפאה עם ההליכה לבחירות.

על-פי סקרים שערך המשרד להגנת הסביבה, ישראלי ממוצע צורך כ-275 שקיות ניילון בשנה ובסך הכול, נעשה שימוש בכ-2.2 מיליארד שקיות בשנה. אם יתקבל החוק הוא צפוי להפסיק זאת. גם לרשתות זה כדאי – כיום מוציאות רשתות השיווק יותר מ- 88 מיליון ש"ח על חלוקת שקיות ניילון (שקיות "גופייה") וסכום זה מגולם במחיר המוצרים ומושת על הצרכנים.

הסקרים הראו, כי 70% מהציבור תומך בהפסקת חלוקת שקיות הניילון בחינם. אבירם מאמין ש"הרכבת כבר יצאה לדרך" ולא ניתן יהיה לעכב עוד לזמן רב את ביצוע המעבר לשימוש בשקיות רב-פעמיות.

על-פי התכנית, יחולקו לכל משק בית שבע שקיות אל בד, אשר ישמשו חלופה ירוקה וחסכונית לשקיות הניילון המזהמות, ותמורתן יידרשו הצרכנים לשלם 30 אגורות. לאחר שנתיים, התשלום יופחת ל-20 אגורות. ארבע שנים לאחר שייכנס החוק לתוקפו יוזל המחיר ב-10 אגורות נוספות. בימים אלה מקיימת החברה מגעים עם אחדות מרשתות השיווק על מנת להציע להן את השקיות.

בתחילה, המשרד להגנת הסביבה יחלק את הסלים ברשתות השיווק בתמורה לתלושים שיצורפו לחשבונות החשמל שמקבל הציבור אחת בחודשיים. לכל משק בית יוקצו חמישה סלים קשיחים המיועדים לקניות הגדולות, ושני סלים מתקפלים שאפשר להכניס לכיס לצורך קניות מזדמנות.

"המטרה שלנו", מצהיר אבירם, "היא שעד סוף 2016 יהיו לנו עשרה קווי ייצור שיעסיקו 100 עובדים, רובם ככולם מהפריפריה, וכל קו ייצר כ-25 מיליון שקיות בשנה, כל שקית רב-פעמית מחליפה עשר שקיות חד-פעמיות. אנחנו פורצי דרך. יש לנו טכנולוגיה שיודעת לספק פתרון ייעודי וייחודי בתחום השקיות הרב-פעמיות לכל אפליקציה של שקית – גדולה או קטנה, לדגים, לבגדים, למזון, לכל מטרה שהיא".

אבירם טוען שמחיר השקיות שהוא מייצר יהיה נמוך יותר ממחיר שקית המיובאת מסין, שבו מגולמות גם הוצאות ההובלה והמכס. הקול של אבירם מתגבר כשהוא מדבר על המכס: "אני חושב שצריך להעלות את מחיר המכס כדי להקשות על היבואנים. אני פונה אל הממשלה – לחסום את היבוא מסין. אנחנו ישראלים גאים, שמעסיקים עובדים ונותנים פרנסה ל- 20 עובדים ישירים, נכון לעכשיו, ועוד לכ-150 עובדים במעטפת, המספקים לנו שירותים שונים. אין כל סיבה שישראל תרכוש שקיות שמייצרים אותם סינים מנוצלים במקום ישראלים שמתפרנסים בכבוד.

"אני יכול לתת סיבות מצוינות להעדפת המוצר שלנו: המחיר, שהוא ודאי שיקול מרכזי, זול יותר מאשר החלופה הסינית. אנחנו יכולים לספק גם כמויות קטנות, בעוד יבוא סחורה מסין מחייב כמויות שיצדיקו לפחות מכולה אחת. תנאי התשלום שלנו נוחים יותר. אנחנו שותפים למגמה ולתהליך המחזור ועומדים בתקן הישראלי המחמיר והמחייב בנושא שימוש בשקיות רב-פעמיות.

"אנחנו לא צריכים טובות מאף אחד ולא תלויים בשום הסכמים. יש לנו אפשרות לייצא ולשווק את המוצרים שלנו בכל מקום בעולם", מסכם אבירם.

 

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

2משה_ינאי

מפקד ארצי בחקלאות

כמה חקלאים פעילים כיום בישראל? כמה משקים חקלאיים פרוסים על פני המדינה? שמעון וילנאי – …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>