עמוד הבית / קרקעות ובנייה / בנייה / תכלה שנה: מה העסיק את אנשי ההתיישבות החקלאית בתשע"ה?

תכלה שנה: מה העסיק את אנשי ההתיישבות החקלאית בתשע"ה?

סוגיות של זכויות במקרקעין הבוערות ביותר, שהיו בראש סדר היום של ההתיישבות הכפרית החקלאית בשנה שחלפה, מונחות גם על שולחנה של שנת תשע"ו. תחל שנה וברכותיה

בועז מקלר, רו"ח

כבכל שנה, המגזר החקלאי מקווה כי "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה" ומייחל כי יוכרו זכויותיו המלאות בנחלות החקלאיות, לרבות בחלקת המגורים, ויוסר העול הביורוקרטי המכביד של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שהרי הוא בבחינת "הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה" למגזר החקלאי.

בפתח השנה הבאה עלינו לטובה ריכזנו כאן חלק מהנושאים החשובים אשר העסיקו את אנשי ההתיישבות – הסוגיות הבוערות ביותר בתחום ההתיישבות הכפרית החקלאית בהיבטים שונים הנוגעים לזכויות במקרקעין.

מרכז מושב בניה צילום: הראל עדני, ויקימדיה

החשת חתימה על חוזי חכירה לדורות

החלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל מ-17 במאי 1965 קובעת, כי הנחלות החקלאיות יוחכרו לאגודות היישובים החקלאיים (מושבים וקיבוצים) בחוזי חכירה לדורות. כמו כן, לימים יתקבלו החלטות נוספות בעניין זה, כגון החלטה 416 בעניין חוזי חכירה במושבי עובדים מ-11 במאי 1989 והחלטה 361 בעניין חוזי חכירה לדורות לקיבוצים מ-27 באוקטובר 1987.

במבחן התוצאה, המצב רחוק מלהשביע רצון ואף מעיד על כשל מערכתי של רמ"י, למרות קיומו של נוסח חוזה חכירה למושבים (לאגודה ולבעלי הנחלות), שאושר ע"י ממ"י בהחלטתה 416 (להלן: "חוזה 416"), לפני יותר מ-26 שנים. בנוסף, ב-28 בינואר 2014 נכנסה לתוקפה החלטת ממ"י 1311, "חוזי חכירה לדורות במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים", המכרסמת משמעותית בעקרונות חוזי החכירה לדורות שאושרו בהחלטה 416.

עיקר ההרעה בהחלטה 1311 טמון בתנאי הסף הדרקוניים שנקבעו כתנאי לחתימה על נוסח חוזה החכירה החדש: גריעת שטחי הציבור והנחלות שטרם אוישו מחוזה החכירה (כולל איתור, סימון ומדידה של אותם שטחים) והסדרת כל השימושים החורגים בשטחי הנחלות. מושבים שלהם נחלות שטרם אוישו מוזהרים מחתימה חפוזה על נוסח החוזה החדש, שמשמעותה ויתור על שטח הנחלות שטרם אוישו, ללא תמורה.

החלטה 1311 אף מצמצמת, באופן משמעותי, את מטרות החכירה לאגודת המושב ולחבריה, כפי שנקבעו בחוזה 416, בשימוש בקרקע למטרת "מפעל": "שטח קרקע מתוך המוחכר המשמש או נועד לשמש לתעשייה, לבתי הבראה ונופש, לחניונים (קמפינג). לתחנות דלק, לבריכות שחייה מסחריות, או לכל מטרה עסקית אחרת שאינה משק חקלאי".

יישום מידי של החלטה 1399

החלטת ממ"י 1399 בעניין "קביעת הזכויות למגורים ביישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, או אגודה חקלאית שיתופית" (מחליפה את החלטה 1355) נכנסה לתוקפה ב-29 ביולי השנה.

בבג"ץ חלקת המגורים (1027/04) מ-9 ביוני 2011 אושרו החלטות 979, הקובעת את הזכויות למגורים בחלקת המגורים ביישובים חקלאיים; והחלטה 1101, העוסקת בשימוש לתעסוקה לא-חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה. עם זאת, החלטה 979 (כיום 1399), כמו גם החלטה 1101 (כיום 1265) אושרו כבר ב-26 ביוני 2007, כלומר לפני יותר משמונה(!) שנים.

בהחלטה 1399 גלום פוטנציאל רב להפחתת העומס הביורוקרטי הן על רמ"י עצמה והן על בעלי הזכויות בנחלות ואגודות יישובים חקלאיים. כמו כן, ההחלטה מאפשרת להוון את הזכויות בחלקת המגורים ובכך להקנות ודאות לבעל הזכויות ואף לאפשר לו למכור חלק מזכויותיו לאחר. עם זאת, גם כיום, כעבור יותר מארבע שנים מאישור ההחלטה בבג"ץ, רמ"י טרם נערכה ליישום מהיר ומידי של החלטה 1399.

יודגש כי יישום מהיר ויעיל של ההחלטה עשוי לשרת את האינטרסים של רמ"י ושל המגזר החקלאי ועשוי להזרים מיליארדי שקלים לקופת המדינה מדמי היוון ורכישה וממסים, שבהחלט יסייעו לממשלה לעמוד ביעדי התקציב.

לדעתנו, נוכח העיכובים הרבים ביישום החלטה 1399 עד כה ואלה שצפויים בהמשך הדרך, יש למצוא דרכים חדשות ליישומה המידי של 1399, קרי כינון מסלול מהיר להכרה בזכויות החוכרים בתנאי נחלה ולהיוון הזכויות בחלקת המגורים.

היטל השבחה יחול על בר רשות

בעקבות פס"ד בלוך (רע"א 725/05 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון נ' עוזי ושפרה בלוך), אשר ניתן ב-3 בספטמבר 2014 בבית המשפט העליון, נקבע כי יש לראות בבני רשות בחלקות המגורים ביישובים החקלאיים כחוכרים לדורות, לצורך חיובם בתשלום היטל השבחה.

שאלת החבות בהיטל השבחה במימוש זכויות תכנוניות במגרשי מגורים בחלקת המגורים לטובת בני משפחה הוא נושא הנתון במחלוקות משפטיות רבות. אי הסדרת הנושא יוצרת חוסר ודאות, בין היתר, בעת יישום החלטת ממ"י 1399. אי ודאות זו מתגברת לאור ההלכה שנקבעה בפס"ד בלוך.

במספר החלטות של ממ"י קיים מנגנון הפחתה של היטל השבחה מהתשלום הנדרש ע"י רמ"י, לדוגמה: בהחלטות 1252 ("בנייה למגורים בחלקות א' במושבים, בכפרים שיתופיים ובמושבות"), 1265 ("שימוש לתעסוקה לא-חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה") ו-1316 ("שימושים נלווים לפעילות החקלאית בנחלה במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים"). לדעתנו, יש להחיל מנגנון הפחתת תשלומי היטל השבחה, ככל שיחולו, מתשלומי דמי החכירה המהוונים או דמי השימוש לרמ"י. כמו כן, יש ליזום חקיקה לקביעת פטור מהיטל השבחה בהקצאת מגרשים מתוך חלקת מגורים לבני משפחה בגובה הפטור (140 מ"ר) שיש לכל אזרח אחר.

אגודות היישובים החקלאיים כחוכרים לדורות

עמדתה של רמ"י, כפי שהובהרה בהזדמנויות שונות, היא כי זכויות בני רשות בנחלות חקלאיות במקרקעי ישראל זהות לאלו של חוכרים לדורות בכל הקשור להחלטות ממ"י ונהלי רמ"י. כך למשל בבג"ץ 10695/05 נכתב בכתבי הטענות, אשר אושרו בתצהיר מנהלת האגף החקלאי דאז, שולה בן צבי, כי: "בשל הזמן הרב שנמשך הליך הסדרתן… מרבית הקרקעות ביישובים החקלאיים מוחזקות עד להשלמת הליך הרישום וההחכרה במסגרת הסכמי שכירות תלת-שנתיים המתחדשים באורח שוטף… התנהלות המינהל וממ"י לגבי יישובים אלה זהה לזו הנוהגת ביישובים חקלאיים להם חוזי חכירה לדורות"… או למשל במסגרת רע"א 725/05: "המשיב (המינהל) סבור… כי יש לראות בבני הרשות 'חוכרים לדורות'. הסיבה בשלה מוגדרים המשיבים כבני רשות היא סיבה היסטורית וכיום – טכנית, וקיימת להם זכות שייחתמו עמם חוזי חכירה לדודות. יתרה מכך, בחינת מערכת הזכויות שלהם כלפי ממ"י נותנת כי אין היא שונה ממערכת זכויותיהם של חוכרים לדורות במשקים חקלאיים. משכך, הרי שיש לראותם כחוכרים לדורות, לפחות לצורך העניין הנדון".

החכירה לדורות מעניקה לחוכר, להבדיל מזכות חוזית, זכות קניינית הנרשמת בפנקסי המקרקעין ותוך כך "הגנה קניינית". על כן, עד שייחתמו חוזי חכירה לדורות, יש לתת ביטוי לעמדת רמ"י בחקיקה ראשית.

אפליית הנחלות החקלאיות

ב-28 ביולי 2014 נכנסה לתוקף החלטת ממ"י 1370 על "רפורמה במקרקעי ישראל", שמרחיבה את ההחלטות הקודמות 1299 ו-1185 ומפחיתה את התשלומים הנדרשים להעברת בעלות במידה רבה. בהחלטה העניקה רמ"י הטבות בסכומי עתק בהנחות ובפטורים, הן מתשלום דמי חכירה מהוונים והן מתשלום דמי היתר מהוונים, כתמריץ להעברת בעלות במגרשי מגורים במגזר העירוני, לרבות מגרשי הרחבות במושבים ובקיבוצים.

הליך העברת הבעלות בקרקע משמעו הינתקות מוחלטת מרמ"י, על כל המשתמע מכך ובין היתר, פטור מתשלומים כלשהם לרמ"י: דמי חכירה, דמי הסכמה, דמי היתר וכו'. זכות הבעלות היא הזכות החזקה ביותר (מכוחה אפשר לבצע כל פעולה פיזית או משפטית בקרקע ללא צורך בהסכמת רמ"י). עם זאת, יש לשים לב כי הרפורמה סלקטיבית ואינה חלה על כל אזרח, אלא רק על תושבי הערים, שכן אזרח אשר בחר לבנות את ביתו במושב או בקיבוץ אינו עומד ב"קריטריונים הנדרשים" ואינו זכאי ליהנות מזכות הבעלות.

חלקות המגורים בנחלות ובמגרשי המגורים בקיבוץ הוחרגו במפורש בהחלטה 1185 (כיום 1370) (ראו סעיף 3.5 להחלטה) ובה נקבע: "לא יהווה נכס מקרקעין הפטור מתשלום או נכס מקרקעין הכפוף לתשלום ולא תוקנה בהם בעלות בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 4יז לחוק". לגבי שטחים אלו, נקבע כי "במידה ותתאשר החלטת מועצה המאפשרת היוון של חלקת המגורים בנחלה/חלקת המגורים תדון המועצה בתנאים להעברת בעלות של חלקת המגורים".

בנוסף, גם מגרשי תעסוקה ביישובים חקלאיים החכורים לדורות, לרבות אלו אשר שולם בגינם דמי חכירה מהוונים על אף היותם "קרקע עירונית", הוחרגו מתחולת הקניית הבעלות לפי החלטה 1370 (ראו סעיף 3.5.5).

כפי שפירטנו בעבר, אפליית המגזר החקלאי יוצרת אבסורדים במדיניות הקרקעות של רמ"י, במיוחד נוכח העובדה כי המגזר החקלאי, ברובו המכריע, מרוכז באזורי הספר והפריפריה (למרות הנטייה הנפוצה להתמקד ב"קיבוצים העשירים" במרכז הארץ), בעוד שרוב המגזר העירוני מצוי באזור המרכז.

בינתיים, הנהלת רמ"י הודיעה על הקפאתה החלקית של ההחלטה ביחס לאוכלוסיות שרכשו זכויות במסגרת עסקאות הרחבה במושבים ובקיבוצים נוכח עתירת "האגודה לצדק חלוקתי" נגד הרפורמה. לטעמנו, על מנת שתחול רפורמה אמתית שתשפר את התנהלותה של רמ"י מול האזרח (כפי שמוצהר באחת ממטרותיה המרכזיות של הרפורמה), יש להחילה באופן שוויוני על כלל האזרחים במדינה.

ועדות קבלה ביישובים שאינם בנגב ובגליל

חסם משמעותי לשיווק מגרשי מגורים ביישובים חקלאיים הוא שלילת זכות ההמלצה (באמצעות ועדות קבלה) מיישובים שאינם בנגב ובגליל, בעקבות החלטת הנהלת רמ"י 3212 על רקע החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (תיקון מספר 8). החלטת הנהלה זו לא פגעה רק באינטרס ההסתמכות של אותם היישובים, אשר היו בעיצומו של הליך הקמת הרחבה בתחומם, לאחר שהשקיעו מזמנם ומכספם בפרויקט, אלא אף יוצרת את המשקל המכריע בשיקול הדעת המוביל לביטול הרחבות היישובים החקלאיים.

לעניין זה יש לציין את סעיף 5.3 להחלטת המועצה מס' 1271 (כיום 1315), שנכנסה לתוקף ב-26 בדצמבר 2012, הקובע: "על אף האמור בסעיפים 5.1 ו-5.2, המינהל יבחן מקרים בהם תותר הקצאת מגרשי מגורים בפטור ממכרז, על-פי המלצת האגודה, ללא קיום ועדת קבלה תוך התייחסות לתיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות. המינהל יביא מקרים אלה לאישור ועדת המשנה של המועצה". עד כה, לא הובאו מקרים לאישור ועדת המשנה של המועצה ולא ידוע לנו מהם הקריטריונים שנקבעו למקרים אלו.

להשגת יעדי צדק חלוקתי, ובראש ובראשונה הורדת מחירי הדיור, יש לפעול לשיווק מידי של כ-7,000 מגרשים במרכז הארץ שלהם יש תב"ע והם זמינים לשיווק מידי בדרך של ביטול הדרישה למכרז ושיווקם באמצעות ועדת קבלה.

מבנה ציבורי במושב קדרון. מכסת יח"ד ביישוב חקלאי מונעת את ההתפתחות הטבעית שלו צילום: אריאל פלמון
מבנה ציבורי במושב קדרון. מכסת יח"ד ביישוב חקלאי מונעת את ההתפתחות הטבעית שלו צילום: אריאל פלמון

הסרת חסמים לשיווק מגרשים בנגב ובגליל

בקרקעות היישובים החקלאיים מגולם פוטנציאל לבניית עשרות אלפי יחידות דיור, אשר יכולות להשתחרר לשוק ולפתור את מצוקת הדיור השוררת כיום. אולם חסמים ביורוקרטיים מיותרים מונעים את המימוש של פוטנציאל אדיר זה.

ההרחבות למגורים ביישובים רבים מוקפאות למעשה בשל מגבלות מכבידות, כמו דרישת קיומם של מכרזים והחשש של יישובים שהדבר יביא לקליטה לא-מבוקרת בקהילתם. יישובים רבים אינם מסוגלים לפתח את התשתיות בתחומם בשל קשיי מימון הנובעים מההגבלה שמטילה רמ"י על גובה התשלום שמותר לגבות מהמתיישבים בהרחבות בגין עלויות הפיתוח, בעוד תקציב הפיתוח של מגרשי המגורים בהרחבות יישובים חקלאיים, הקבוע בהחלטת מועצה 1315, הוא בבחינת לעג לרש ואינו משקף את העלויות הריאליות.

לשם קליטת משפחות חדשות יש להקים מבני ציבור ולהתאים את התשתיות לאוכלוסייה ההולכת וגדלה. משום שפיתוח תשתיות הנלוות לקליטת אוכלוסייה חדשה בעיר מתוקצב ברשויות המקומיות ובעיריות, כך יש לנהוג גם ביחס להרחבות ביישובים חקלאיים.

החלטת ממ"י 888, המאשרת ליישובים חקלאיים באזורי עדיפות לאומית לגבות תשלום ממתיישבים חדשים עבור חיזוק תשתיות, הייתה ניסיון מוצלח אשר הוביל לתנופת התיישבות ביישובי קו העימות בצפון, שבהם הוקצו יותר מ-3,000 מגרשים בתקופת זמן קצרה.

הכסף הנגבה בשיווק המגרשים לחיזוק היישוב נועד, בראש ובראשונה, לתיקון העיוות הכלכלי בחוק התכנון והבנייה, אשר אינו מאפשר גביית היטל השבחה על מגרשים אלו, בשל היותם מקרקעי המדינה. כספים אלו יושקעו בשדרוג תשתיות היישוב החקלאי ובבניית מוסדות ציבור וכך יסירו חסם נוסף בדרך לפתרון בעיית הדיור. נוכח הצלחתו של מודל החלטה 888 כאמור, מוצע להרחיבו ולהחילו על כל היישובים החקלאיים באזורי עדיפות לאומית.

הוראות ההחלטה יתרמו להסרת חסמים ולשיווק עשרות אלפי מגרשי מגורים ביישובים חקלאיים בכלל ובאזורי עדיפות לאומית בפרט, תוך הגשמת מדיניות ההתיישבות של הממשלה באזורי עדיפות לאומית מחד גיסא, ולהוזלת מחירי הקרקע הגואים מאידך גיסא.

הוראות שעה אשר תיקחנה בחשבון את הצורך בשמירה על הקהילה הכפרית עם הקצאת משאבים לפיתוח תשתיות, לשיפוץ מבנים או להסבתם, תסייענה להתיישבות, שרובה ככולה נמצאת בפריפריה, להירתם ולסייע לצמצום מצוקת הדיור.

חיזוק עצמאותה של ממ"י

עפ"י חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, ממ"י הוקמה על מנת "שתקבע את המדיניות הקרקעית שלפיה תפעל הרשות, תפקח על פעולות הרשות ותאשר הצעת תקציבה שיקבע בחוק" (סעיף 3 לחוק). לקראת ישיבת ממ"י האחרונה שהתקיימה ב-15 ביולי השנה הונחה הצעה בעניין הקמת "מטה ממ"י". להצעה צורפו דברי ההסבר הבאים: "הדוח המיוחד של מבקר המדינה בנושא משבר הדיור (מיום 25.2.2015) הצביע על שורה של כשלים וחסמים המכבידים על שוק הדיור בישראל. בהיבט המדיניות עוסק הדוח בשני היבטי מאקרו עיקריים: ראשית, היעדר אסטרטגיה שיטתית ומתואמת בין כלל הגופים הממשלתיים העוסקים בדיור. שנית, היעדר פיקוח, מעקב ובקרה בכל הנוגע לשרשרת הייצור של הדירה.

"במסגרת הביקורת קובע המבקר, כי המועצה לא מילאה באופן מיטבי את תפקידה כגוף המוביל את מדיניות המקרקעין, כמו גם נכשלה בפיקוח על אופן ביצוע המדיניות ועמידת רמ"י ביעדים האיכותיים והכמותיים הנגזרים מהמדיניות הממשלתית.

"במטרה לפעול ליישום לקחי דוח הביקורת, מוצע להקים בצמוד למועצה גוף מטה 'רזה' ומקצועי, שיסייע לחברי המועצה לתקן את הכשלים עליהם הצביע הדוח. לגוף יוצבו שלוש מטרות עיקריות: 1. ייעוץ והתווית מדיניות מקרקעין דינמית ורלוונטית לטווח הקצר ולטווח הארוך; 2. ביצוע מעקב ובקרה בזמן אמת אחר ביצוע מדיניות רמ"י בשטח; 3. ריכוז הפעילות האדמיניסטרטיבית של ממ"י.

"חשיבותו של גוף המטה מתחדדת על רקע תיקון מס' 7 לחוק רמ"י. על-פי תיקון זה, מורכבת המועצה ממנכ"לי משרדי ממשלה בלבד, ולא כוללת כל גוף מקצועי המכוון את פעילותה. במצב הדברים כיום, כאשר שוק המקרקעין נמצא במשבר חמור, נדרש אפוא גוף מטה שיציע מדיניות המבוססת על מחקרים ותכנון ארוך טווח, כמו גם יוודא את יישום החלטות המועצה בפועל". בסופו של דבר, ההצעה לא הועלתה לדיון בישיבת המועצה.

אנו תקווה, כי לקחי דוח ביקורת המדינה ייושמו ובכך תתחזק ממ"י כגוף מקצועי הקובע מדיניות ותגדל יכולתה של הממשלה לממש את יעדיה החברתיים והכלכליים בתחום המקרקעין.

המרת נחלות פנויות למגרשי הרחבה

ב-12 בפברואר 2014 נכנסה לתוקף החלטת ממ"י 1317 – "איוש נחלות פנויות במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים", אשר לה השלכות משמעותיות על שיווק מגרשים ללא מכרז במושבים במרכז הארץ, שבהם יש נחלות לא-מאוישות. ההחלטה מצביעה על שינוי מגמה חיובי ברמ"י לאחר שנות שפל רבות ומביאה לסיומה תקופה ארוכה יותר מעשור שבה חרגה רמ"י מסמכויותיה בהקפאת איוש הנחלות במושבים, בניגוד למדיניות שנקבעה ע"י ממ"י והוועדה לענייני קרקע חקלאית.

ההחלטה מפרידה בין "יישובי נגב-גליל" (שנמצאים בגליל ובנגב כהגדרתם בחוק) ובהם יתאפשר הליך של איוש נחלות פנויות (בתנאים מסוימים אשר נקבעו בהחלטה), ובין "יישובי מרכז הארץ", שלא יוכלו לשווק נחלות לא-מאוישות, אך תינתן להם אפשרות להמירם במגרשי מגורים שישווקו ללא מכרז.

בנוסף, ההחלטה קובעת תמריצים כלכליים נרחבים לשיווק המגרשים ביישובי המרכז, אולם מקציבה תקופה זמן קצרה יחסית (חמש שנים מכניסתה לתוקף) לשיווק המגרשים למומלצי האגודה, בפטור ממכרז.

למרות האפשרויות החדשות שמעניקה החלטה 1317 היא נוגדת את הזכויות החוזיות שיש לאגודת המושב שחוכרת את כל הנחלות עשרות שנים. בהתאם להוראות סעיף 29 לחוזה חכירה לדורות למושב עובדים, שנוסחו אושר בהחלטת ממ"י 416, ניתנות לאגודת היישוב החקלאי חמש שנים ממועד חתימת חוזה החכירה לדורות, שבהן עליה להקצות את הנחלות הפנויות.

אגודות המושבים חייבות לקבל החלטה: להיאבק בהחלטה הקשה (בדרך משפטית), לרבות דרישת פיצויים עבור הפקעת (גריעת) שטחי משבצת הנחלות, או לפעול במתווה ההחלטה החדשה? בעת בחירת המתווה המיטבי למושב, מתוך המתווים שנקבעו בהחלטה 1317, יש להתחשב, בין היתר, בנקודות הבאות: שטח הנחלות שייגרע ממשבצת המושב, סך ההטבות הכלכליות שיוקצו לפיתוח תשתיות המושב, לוחות הזמנים שנקבעו ליישום ההחלטה ומגבלת תמ"א 35 החלה על המושב.

עד כה, טרם פרסמה רמ"י נהלים לביצוע המרת נחלות פנויות למגרשי מגורים. משום שמניין השנים למימוש המרת הנחלות למגרשים לא נעצר (חמש שנים ממועד ההחלטה), יש צורך דחוף בעדכון מועדי ההחלטה.

העלאת מכסת יח"ד ליישוב חקלאי

אחד הכשלים המרכזיים המונע היצע דיור זמין ביישובים החקלאיים נובע ממגבלת תקרת מכסת יחידות דיור ביישוב חקלאי, שנקבעה בתמ"א 35 בשנת 2005 והייתה אמורה להתעדכן בשנת 2009. העיכוב הארוך והמתמשך (יותר משש שנים) בעדכון תקרת מכסות יח' הדיור בתמ"א 35 גורם להקפאת הפיתוח והמשך הצמיחה הדמוגרפית הטבעית ביישובים חקלאיים רבים, לרבות באזורי עדיפות לאומית. עצירת צמיחה מסיבות פרוצדורליות היא גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה ואין לה מקום במדינה מתוקנת.

כך לדוגמה נמנעת יצירת יחידת דיור שלישית בחלקת המגורים בנחלות במושבים ולפיכך אי אפשר לממש את החלטה 1399 בעניין היוון זכויות חלקת המגורים במושבים. גם החלטה 1317 בעניין המרת נחלות פנויות במושבים למגרשי מגורים בלתי ישימה כל עוד לא עודכנה תקרת מכסת יח"ד המרבית.

כולנו תקווה, כי בשנה הבאה יוכרו הלכה למעשה הזכויות המלאות שיש למושבים, לקיבוצים ולחבריהם בנחלות החקלאיות ובחלקות המגורים. הכרה זו תוציא את רמ"י ממעורבותה המכבידה בניהול חלקות המגורים ותהווה מנוף ליצירת מקורות תעסוקה לצמיחה ולעיבוי מידי של יותר מ-100 אלף מגרשים, רובם בפריפריה. מי ייתן ויתקיים בנו דברי הנביא ישעיהו: "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה, וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ" (ישעיהו נ"ח, ו).

אודות דרור יוסף

עשוי לעניין אותך

עו"ד שחר חסאן

זיכוי מהדהד במושב מכמורת מעבירות תכנון ובניה

בית משפט השלום בנתניה זיכה נאשמים מעבירות רחבות היקף בתחום הבניה הבלתי חוקית, זיכוי שהוצג …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>